פסק-דין בתיק ע"פ 2245/07

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט פיש) מיום 14.2.07, לפיו זוכה המשיב מעבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק), כמיוחס לו בכתב האישום שבת"פ 4475/04.

2.         המשיב מפעיל משק חקלאי בישוב בת שלמה. במקרקעי המשק חלקה 10 בגוש 20023 הנמצאת לא רחוק מאתר "חגית". ביום 10.5.04 מצא מפקח מטעם המערערת כי בחלקה הנ"ל הוקמו  מבנים  בלא היתר ובהם מבנה בשטח של 94 מ"ר המשמש למגורי עובדים; מבנה בשטח של 120 מ"ר המשמש למשרדים; סככות ובהן אחת בשטח של 900 מ"ר; גדרות; מבנה מבטון בשטח של 86 מ"ר, ועוד כמשתקף מן המסמך מ/3 המראה את החוה החקלאית שהוקמה במקום המשמשת בין היתר לגידול בקר, הפריית עוברים, ועוד. (ר' גם מ/3 עד מ/15)

3.         לאור ממצאים אלה, ולאחר שהמשיב בחר, בתשובה לשאלות המפקח, לשמור על זכות השתיקה מפני הפללה עצמית, הוגש נגד המשיב כתב האישום  הנ"ל אשר ייחס לו שתי עבירות:

העבירה הראשונה היא, ביצוע עבודות בניה ו/או שימוש ללא היתר - עבירה על סע' 145, 204(א), 205, 206, 208(א), 218, 219 ו - 221 של החוק וכן הוראות תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז - 1967.

העבירה השניה היא, שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר ו/או בסטיה מתוכנית - הוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה סעיפים 156, 204(א), 204(ג), 205, 206, 208(א), 218 ו - 221 של החוק.

4.         מתברר, כי ביום 25.3.84 ניתן למשיב היתר להקים מבנים חקלאיים, משטחי בטון, גדרות, אבוסים שוקת מים וגגות לצל כמפורט בהיתר נ/1. בשנים שלאחר מכן, החל המשיב להפעיל תחנת הסגר לבעלי חיים מיבוא ולעסוק בעבודות וטרינריות כגון הפריית עוברי בקר וכדומה ולצורך זה  נעשו במקום עבודות בניה מקיפות, הוקמו המבנים השונים למשרדים, מגורי עובדים, סככות וכו', הוצב במקום גנרטור, הוצבה מכולה, ועוד.

            לגבי עבודות אלה שנעשו בשנים שלאחר הוצאת ההיתר הנ"ל, לא ניתן למשיב היתר (ראה ריכוז הנתונים במסמך נ/5).

            משך שנים השתמש המשיב במבנים האמורים לצורך פעילות החוה החקלאית בחלקה הנ"ל כאמור לעיל, ואף השתתף במכרזים של משרד החקלאות, לשם הפעלת שירותי הסגר לבעלי חיים מיבוא (ראה נ/10), ועוד. המשיב מחזיק באישור של משרד החקלאות, בו נרשם ביום 10.11.88 (נ/9) כי המבנים שבשטח אכן משמשים ישירות לייצור חקלאי כחלק ממומחיותו של המשיב בגידול בקר לטיפוח המיועד רובו לייצוא.

5.         כשהתברר במהלך המשפט בערכאה הראשונה כי חלפה תקופה ארוכה מאז שנבנו המבנים, נזנחה ההאשמה בדבר בניה ללא היתר, ונותרה בעינה הטענה כי השימוש שעושה המשיב במבנים שנבנו לאחר הוצאת ההיתר נ/1, הוא שימוש חורג המהווה עבירה.

6.         כב' השופט פיש, בפסק דינו המפורט והמנומק, קבע כי השימוש שעושה המשיב במבנים האמורים קשור במישרין למטרה החקלאית של החווה, ובזמננו אנו, כולל הדבר גם את הפעילות של יישום עבודות חקלאיות מודרניות, תחנת הסגר, הפקת עוברים מבקר וכו' אף אם הן בעלות אופי מסחרי. עוד הוא קבע כי השימוש בחלקה אינו גורם לשינוי מהותי בפני השטח והנוף החקלאי הפתוח, כמתאים לקרקע המוכרזת כקרקע חקלאית ומיועדת על פי התוכנית החלה עליה, לחקלאות.

            קביעה זו מקובלת עלי, אם כי איני רואה שניתן להחילה על מגורים במקום של העובדים השונים המועסקים בחווה ובמעבדותיה, אף אם נדרשת נוכחות של עובדים, משגיחים ושומרים במקום, כל שעות היממה.

7.         כב' השופט פיש קבע עוד בפסק דינו, וגם לכך אני מסכים, כי השימוש במבנים שאין להם היתר, אף למטרה חקלאית המותרת על פי התוכנית החלה על המקרקעין, הוא שימוש חורג החייב בהיתר. (ר' ס' 32 לפסק דינו, שם הסתמך על פסק דינו של כב' השופט שפירא בע"פ (חיפה) 1223/06 מוראני נ' ועדה מקוומית מעלה נפתלי, תקדין מחוזי 2007(1) 4978 וכן על ע"פ (ירושלים) 41/91 מדינת ישראל נ' אמויאלס וע"פ (תל אביב) 7071/03 מדינת ישראל נ' תעשיות אבן וסיד, דינים מחוזי לה(1), 509).

למרות זאת, ראה כב' השופט פיש לנכון לזכות את המשיב גם מעבירת השימוש בלא היתר, שכן, לקביעתו, "במקרה דנן אין הצדקה, או תשתית, להרשיע את הנאשם בגין עבירה של שימוש ללא היתר. ראשית, התברר כי לחלק ניכר מהמבנים קיים היתר כדין וחלק אחר נמצאים בבקשה שהוגשה להיתר עוד בשנת 1985 אשר זכתה לאישור מינהל מקרקעי ישראל ולא ברור מדוע לא הושלם התהליך. ייתכן והעדר האישור נבע מספקות שהתעוררו אצל הגורמים המטפלים באשר להתאמת השימוש לקרקע חקלאית אשר יצר מעגל שוטים. שנית, סוגיה זו היוותה מחלוקת משנית והשאלות באשר לשימושים וקיום ההיתרים ומצבם לא התבררו במידה המספקת להרשעה בפלילים בהליך הנוכחי. מכיוון שאין התיישנות בעבירת השימוש, אין מניעה שהמאשימה תפתח בהליך נוסף בעתיד במידה ותהיה הצדקה לכך."

8.         נראה לי, כי לא היתה הצדקה לזיכוי האמור, תוך הפניית המערערת לפתוח בהליך משפטי נוסף בעתיד נגד המשיב.

            בעדותו תיאר המשיב כי בשנת 1983 ניתן ההיתר הנ"ל, והיה זה אז בעת ביצוע שלב א' של הקמת החווה. הוא מאשר כי בשנת 1985 הוא הגיש בקשה להיתר נוסף להרחבת החווה ובניית מבנים נוספים, חצרות וסככות, ונדרש להמציא אישורים שונים לרבות זה של משרד החקלאות, וכן אישור של המשרד לאיכות הסביבה. ההליך לא הושלם; אישור המשרד לאיכות הסביבה לא ניתן, היתר לא הוצא, ובכל זאת בנה המשיב את המבנים הנוספים, בלא היתר. איני סבור שהיה כאן מעגל שוטה כלשהו, אלא בפשטות, נדרש היתר והיו בפני המשיב עוד לא מעט דרישות שהיה עליו לעמוד בהן,  אך הוא החליט לבנות ולהשתמש במבנים שנבנו ללא היתר, אף שידע כי הוא חייב בהשגת היתר, וכי כזה לא ניתן לו.

איני רואה, כמו כן, כי ישנה אי בהירות באשר למבנים שנבנו ללא היתר עד כי נדרש זיכוי. במסמך נ/5 מפורט תהליך הגשת הבקשות השונות להיתרי בניה שביקש המשיב במהלך השנים. כל ההליכים לא הביאו למתן היתר, ועל אף זאת נבנו בחווה המבנים הנוספים, כך שהמסקנה הבלתי נמנעת היא כי נעברה על ידי המשיב, העבירה האמורה, בכל המבנים שבחווה, פרט לאלה שלגביהם ניתן ההיתר נ/1. 

9.         מסקנתי היא, על כן, כי יש לקבל את הערעור, להרשיע את המשיב בעבירה שבס' 2.2 בהוראות החיקוק שבכתב האישום בגין שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר לגבי המבנים הנ"ל, ולהחזיר את הדיון לערכאה הראשונה על מנת לשמוע את טיעוני הצדדים באשר לעונש.

            ניתן היום כז באלול תשס"ז 10 בספטמבר 2007, בהעדר בעלי הדין.

            המזכירות תמציא אליהם את פסק הדין, בדואר.